למה בוקר אחד אנחנו קמים, מביטים במראה, ופתאום לא נראים לעצמנו צעירים יותר?
אין ספק שהעיניים הן גורם מרכזי בפנים שלנו ומביעות את מי שאנחנו. העיניים משפיעות על המראה של הפנים כולן. בצעירותנו, בד"כ עד גיל 35-40, לעין מראה פתוח, חיוני, מואר, הן מביעות אותנו היטב. זו בעצם לא רק העין, אלו בעיקר העפעפיים. הן מוצקות, העור שמעליהן מתוח והעין פתוחה. זה נראה לנו מובן מאליו.
ואז… בוקר אחד שמים לב שמשהו השתנה. קשה בדיוק להגדיר מה. אבל משהו בהבעה הוא אחר. העין כבר לא מביעה אותנו כמו שאנחנו מרגישים. בד"כ שמים לב לזה פעם ראשונה בתמונות. יש משהו בתמונה שגורם לנו להסתכל אחרת על עצמנו. לפעמים סתם אנשים אומרים לנו שאנחנו עייפים, ואנחנו לא, או שאנחנו עצובים ואנחנו ממש לא. מעצבן!!
אז מה השתנה ? מה בדיוק קורה ?
בפוסט הזה אתייחס למה שקורה בעפעף העליון עם הגיל.
כמו בהרבה דברים בחיים, לא מדובר בשינוי בודד אלא בהצטברות של הרבה דברים קטנים, רובם באים לידי ביטוי באופן ראשוני דווקא בעיניים, או ליתר דיוק בעפעפיים. אצל כל אחד מרכיב אחר בולט יותר מהאחר ובכל מבנה עפעפיים, לשינוי תהיה השפעה אחרת על המראה וההבעה.
אם נשווה לתמונות ישנות שלנו, נראה דבר ראשון שהעפעפיים שלנו פחות מוצקים. אז כדאי שנבין שהסיבה העיקרית לזה היא ירידה בנפח השומן. בפנים, באופן בולט, השומן הולך ונספג עם הגיל (למרות שהיינו ממש רוצים שיקרה דווקא במקומות אחרים בגוף…). אובדן נפח השומן ברקמות העמוקות מתחת לעור מותירות את העפעף מרוקן . דומה מאד לתהליך שעובר על ענב ההופך לצימוק.
עוד שינוי מעצבן מתרחש בעור מעל העפעף. העור נהיה מדולדל ומונח לו שם מעל העין בצורת קפל מיותר. לפעמים מדובר באמת בעודף של עור אבל הרבה פעמים הסיבה לקפלים היא אותו אובדן נפח.
הדבר האחרון, שאולי משפיע יותר מכל על המראה העייף קשור, למיפתח העין, או בעצם כמה העין פתוחה.
עם הגיל, הגיד שמחבר את השריר לעפעף ופותח את העין נמתח ומתארך ולכן, צריך להפעיל את השריר הרבה יותר חזק על מנת לפתוח את העין בצורה מלאה. מצב זה נקרא צניחת עפעפיים. מספיק שהעפעף יהיה פתוח מילימטר אחד פחות כדי שנראה ממש ממש עייפים.
אז מה אפשר לעשות? ומה קורה בעפעף התחתון?
על כך נפרט בפוסט הבא